Journal: Genesis 1

[dybmh]

In this journal I will be keeping my own comments, thoughts, questions regarding the first chapter of the Torah, Genesis 1. If there are questions for me or comments about what I am posting here, please send them via private message. Thank you,

---

1:1
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ׃

1:2
והארץ היתה תהו ובהו וחשך על־פני תהום ורוח אלהים מרחפת על־פני המים׃

1:3
ויאמר אלהים יהי־אור ויהי־אור׃

1:4
וירא אלהים את־האור כי־טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך׃

1:5
ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי־ערב ויהי־בקר יום אחד׃

1:6
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים׃

1:7
ויעש אלהים את־הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי־כן׃

1:8
ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי־ערב ויהי־בקר יום שני׃

1:9
ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל־מקום אחד ותראה היבשה ויהי־כן׃

1:10
ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי־טוב׃

1:11
ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו־בו על־הארץ ויהי־כן׃

1:12
ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה־פרי אשר זרעו־בו למינהו וירא אלהים כי־טוב׃

1:13
ויהי־ערב ויהי־בקר יום שלישי׃

1:14
ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים׃

1:15
והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על־הארץ ויהי־כן׃

1:16
ויעש אלהים את־שני המארת הגדלים את־המאור הגדל לממשלת היום ואת־המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים׃

1:17
ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על־הארץ׃

1:18
ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי־טוב׃

1:19
ויהי־ערב ויהי־בקר יום רביעי׃

1:20
ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על־הארץ על־פני רקיע השמים׃

1:21
ויברא אלהים את־התנינם הגדלים ואת כל־נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל־עוף כנף למינהו וירא אלהים כי־טוב׃

1:22
ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את־המים בימים והעוף ירב בארץ׃

1:23
ויהי־ערב ויהי־בקר יום חמישי׃

1:24
ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו־ארץ למינה ויהי־כן׃

1:25
ויעש אלהים את־חית הארץ למינה ואת־הבהמה למינה ואת כל־רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי־טוב׃

1:26
ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל־הארץ ובכל־הרמש הרמש על־הארץ׃

1:27
ויברא אלהים את־האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃

1:28
ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את־הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל־חיה הרמשת על־הארץ׃

1:29
ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את־כל־עשב זרע זרע אשר על־פני כל־הארץ ואת־כל־העץ אשר־בו פרי־עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה׃

1:30
ולכל־חית הארץ ולכל־עוף השמים ולכל רומש על־הארץ אשר־בו נפש חיה את־כל־ירק עשב לאכלה ויהי־כן׃

1:31
וירא אלהים את־כל־אשר עשה והנה־טוב מאד ויהי־ערב ויהי־בקר יום הששי׃

 

[dybmh]

1:1
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ׃

ברא שית ברא

The Torah begins with symmetry. Complimentary and contrasting abstract concepts.

The yud is the pivot point / center. Shin and Tav are on either side. First bara with/in "shin", then tav with/in "bara". Shin's iconography is fire. Tav's iconography is a containing vessel. I often refer to it, energetically, as a staple, which is being driven into the earth. In this case, the shin is fire, and the tav is extinguishing the fire, stuffing it out. They are compliments. Shin = fire. Tav = not-fire. ברא שית ברא

ברא

The verb is not conjugated. It is the simple "Qal" voice of the verb. It should be translated, understood, simply. Present tense. Singular. In English, it would be either "creates" or "is creating" which is contrasted the other two words used in Genesis 1, 2, and 3: "forming" ( yotzer, spelled with a yud ) and "making" ( asah, spelled with an ayin ).

This is very important: there are 3 words used in Hebrew to describe the manner which God is creating in the Hebrew Torah. Barah, Yotzer, and Asah. Each one is different, but the English translations conceal this and over simplify the text. Barah ( ברא ) is a verb which is reserved for God. Only God creates in this manner. It is emanating. Technically, it is the end of emanation, not the beginning. This comes from each of the 3 letters which produce the word Barah, Bet+Reish+Aleph ( ב + ר + א, read from right to left ). Each letter conveys a specific meaning. Bet collects energy, like drawing a bow, or, more accurately, like blowing up a bubble, or puffing out one's cheeks. The reish transmutes. The aleph reflects.